כלי רכב וסוגי השימוש המזכים בפיצוי בתאונת דרכים

נועה רכבה על אופניים חשמליים בדרך לעבודה ונפלה לאחר שפגעה במדרכה; עידו שטף את רכבו בחניה והחליק על מים שנותרו על הרצפה; רן השתמש ברכבו כמקור חשמל במהלך טיול, וחיבר אליו ציוד תאורה. במהלך החיבור, כבל נקרע וגרם לו לפציעה.

למרות האינטואיציה הראשונית, שלושת המקרים שתוארו אינם מהווים "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הישראלי ולכן לא יזכו בפיצוי בתאונת דרכים. כדי להבין למה יש לצלול להגדרה של מהי תאונת דרכים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ("פלת"ד") ובעיקר להבנת המושגים "רכב מנועי" ו "שימוש ברכב למטרות תחבורה".

מהי "תאונת דרכים" לפי החוק הישראלי?

חוק הפיצויים מגדיר "תאונת דרכים" המזכה בפיצוי כ: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

בהתאם לחוק, לא די בכך שמעורב רכב באירוע, ואף לא די בכך שנגרם נזק גוף. כדי שהאירוע ייחשב תאונת דרכים המזכה בפיצוי, יש להוכיח כי הנזק נגרם עקב שימוש ברכב מנועי, וכי אותו שימוש היה למטרות תחבורה, כלומר, קשור לנסיעה, לתנועה או לפעולה הנלווית אליה. במילים אחרות, כדי שתדעו לזהות אם מדובר בתאונת דרכים, שאלו את עצמכם 3 שאלות:

1. האם מדובר ברכב מנועי?
2. האם היה שימוש ברכב?
3. האם השימוש היה למטרות תחבורה?

להכרה באירוע כ"תאונת דרכים" יש משמעות דרמטית מבחינה משפטית וכלכלית. כאשר האירוע נכנס לגדרי החוק, חל עקרון האחריות המוחלטת, כלומר, אין צורך להוכיח אשמה או רשלנות של הנהג או של כל גורם אחר. עצם קיומה של תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק, מקים לנפגע זכות לפיצוי.

בנוסף, התביעה מתנהלת מול חברת הביטוח שביטחה את הרכב בביטוח חובה. במקרים מסוימים, כאשר אין ביטוח או שהרכב אינו ידוע, ניתן לפנות גם לקרן הפיצויים של המדינה ("קרנית").

לעומת זאת, כאשר האירוע אינו מוכר כ "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, התמונה משתנה והנפגע נדרש להוכיח רשלנות, להצביע על גורם אחראי, ולעיתים להתמודד עם הליך משפטי מורכב וארוך יותר, שבו עצם הזכאות לפיצוי אינה מובנת מאליה.

במילים אחרות, הסיווג המשפטי של האירוע הוא לא עניין טכני. הוא זה שקובע האם הדרך לפיצוי בתאונת דרכים תהיה יחסית ישירה, או רצופה במכשולים ולעיתים גם משפיע על גובה הפיצויים.

יודגש כי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים עוסק בנזקי גוף בלבד (פציעות, נכות, כאב וסבל וכדומה). אם נגרם לכם נזק לרכב עצמו, לפח או לרכוש אחר שהיה איתכם, הפיצוי בגינו לא ייקבע לפי חוק זה, אלא לפי פקודת הנזיקין הכללית ובהתאם לפוליסות הביטוח (צד ג' או מקיף).

מהו "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים?

כאמור, המונח "רכב מנועי" הוא אחד מאבני היסוד של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והוא קובע במידה רבה האם האירוע ייכנס לגדרי תאונת דרכים.

בהתאם להגדרה שבחוק הפיצויים, "רכב מנועי" הוא "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית…".

רכבים פרטיים, משאיות, אוטובוסים, אופנועים וקטנועים ייחשבו לרוב כרכב מנועי. גם כלים חקלאיים מסוימים, כמו טרקטורים, עשויים להיכלל בהגדרה, כל עוד השימוש בהם הוא תחבורתי.

עם זאת, לא כל כלי שמונע בכוח מנוע ייחשב אוטומטית "רכב מנועי" לעניין החוק. כך למשל, אופניים חשמליים וקורקינטים חשמליים או מחפרון ("בובקט") ואף קולנועית אינם נחשבים, ברוב המקרים, כרכב מנועי במסגרת חוק הפלת"ד. המשמעות כאמור היא שנפגעים בתאונות מסוג זה לא יוכלו להסתמך על מנגנון הפיצוי הייחודי של הפלת"ד, אלא יידרשו לפעול במסגרת דיני הנזיקין הרגילים (יצוין כי אם רוכב אופניים חשמליים נפגע מרכב, הוא יהיה זכאי לפיצוי מהביטוח של הרכב).

כך למשל ברע"א 67114-01-25 בית המשפט העליון דן בעניינו של רוכב אופנוע מוטוקרוס שנסע בכביש ופגע בהולך רגל. בית המשפט העליון קבע כי רכב מוטוקרוס אינו "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים. זאת, שכן תכליתו המוצהרת של אופנוע המוטוקרוס מלמדת כי הכלי נבנה לצורך פעילות ספורטיבית מובהקת בתנאי שטח ותחרות, ולא לצורך מעבר יבשתי ממקום למקום.

מהו "שימוש ברכב למטרות תחבורה"?

גם כאשר מדובר ברכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים, לא כל פגיעה הקשורה אליו תיחשב תאונת דרכים. התנאי השני והמהותי הוא שהנזק נגרם עקב "שימוש ברכב למטרות תחבורה".

המונח "שימוש" פורש בפסיקה באופן רחב יחסית, והוא כולל לא רק נהיגה בפועל, אלא גם פעולות נלוות וטבעיות לשימוש ברכב, כגון:

• כניסה לרכב ויציאה ממנו;
• חניה או עצירה במהלך נסיעה;
• טיפול דרך או תיקון תקלה פתאומית שאירעה במהלך נסיעה.

כך למשל, אדם שנפגע בעת ירידה מהרכב לאחר נסיעה, או נהג שנפצע תוך כדי החלפת גלגל בצד הדרך, יחשבו לרוב כנפגעי תאונת דרכים.

לעומת זאת, כאשר הרכב משמש למטרה אחרת לחלוטין, שאינה תחבורתית, התוצאה תהיה שונה לחלוטין. כך שימוש ברכב כמחסן, הפעלת ציוד מכני (כגון מנוף) שאינו קשור לנסיעה, פריקה וטעינה המנותקת מהנסיעה או שימוש ברכב כמקור אנרגיה יוציא את האירוע מגדר החוק וישלול פיצוי לפי החוק.

בתי המשפט בוחנים כל מקרה לגופו, תוך התמקדות במספר שאלות מרכזיות:

• האם הפעולה שבוצעה היא חלק טבעי מהשימוש התחבורתי ברכב?
• האם האירוע התרחש במהלך נסיעה או כהכנה לנסיעה?
• האם הרכב שימש באותו רגע ככלי תחבורה או ככלי עבודה?

חשוב לזכור שמדובר בתחום דינמי, ולכן כל תוצאה משפטית תקבע לפי נסיבות המקרה והכלי הספציפי.

נביא שתי דוגמאות מהפסיקה:

בת"א 3954-11-23 היה מדובר בנהג משאית אשפה שנפצע בעת שניסה לנקות מצלמת רוורס. חברת הביטוח טענה כי לא מדובר בתאונת דרכים שכן המצלמה אינה כלי חיוני להפעלת המשאית (לגרסתה הנהג היה יכול לעשות שימוש במראות צד). בית משפט השלום דחה את טענות המבטחת וקבע כי ההתבוננות במראה מהווה חלק טבעי מהשימוש ברכב. לדבריו, טענת המבטחת כי על הנהג היה לעשות שימוש במראות צד עלולה לשדר לציבור הנהגים מסר שלילי בכל הקשור להתנהלות בטוחה בכביש.

לעומת זאת, בת"א 31629-04-25, נדחתה תביעה לפי חוק הפלת"ד. באותו מקרה התובע נפגע בעת הורדת משטח עץ ממשאית לפני נסיעה. בית המשפט קבע כי האירוע התרחש בעת שהרכב שימש ככלי עבודה. על כן  מדובר בפעולת פריקה, כאשר הרכב עומד, ולא בשימוש תחבורתי. לכן, האירוע אינו תאונת דרכים המזכה בפיצוי לפי החוק.

כך מפסידים פיצוי לפני שהתחלתם

למרות שחוק הפלת"ד נועד להקל על נפגעים, בפועל לא מעט תביעות עלולות להיתקל בבעיות בשל טעויות שניתן היה להימנע מהן.

כך למשל, אחת הטעויות הנפוצות היא ההנחה כי עצם העובדה שרכב היה מעורב באירוע מספיקה כדי להקים זכאות לפיצוי. כפי שראינו, לא זה המבחן. השאלות המרכזיות הן האם מדובר ברכב מנועי ומה היה אופי השימוש ברכב באותו רגע.

טעות נוספת היא תיאור לא מדויק של נסיבות האירוע. לעיתים, כבר בדיווח הראשוני לחברת הביטוח או במסמכים רפואיים, נמסרת גרסה חלקית או לא מדויקת, דבר שעלול לשמש בהמשך כנגד הנפגע. בתי המשפט מייחסים משקל רב לגרסה הראשונית, ולעיתים פערים קטנים עשויים להכריע את הכף.

בנוסף, נפגעים רבים אינם מקפידים על תיעוד מספק. כך למשל הם לא מצלמים את מקום האירוע, לא אוספים פרטי עדים, ולעיתים אף מתעכבים בפנייה לקבלת טיפול רפואי. כל אלה עלולים להקשות בהמשך על הוכחת הקשר בין האירוע לנזק.

טעות נפוצה נוספת היא בחירת מסלול תביעה שגוי. ישנם מקרים שבהם ניתן להגיש תביעה לפי הפלת"ד, אך הנפגע פועל בטעות לפי דיני הנזיקין, או להפך. לכל מסלול כללים שונים ודרישות שונות.

בנוסף, אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא פנייה לסוכן הביטוח או לחברת הביטוח מיד לאחר התאונה, מתוך הנחה שמדובר בגורם שידאג לאינטרסים של הנפגע. בפועל, חשוב להבין כי סוכן הביטוח אינו מייצג את הנפגע מבחינה משפטית. הוא עשוי אומנם לסייע בהיבטים טכניים, כגון פתיחת תביעה או העברת מסמכים, אך אין לו סמכות או אחריות לבחון לעומק את סיווג האירוע מבחינה משפטית.

יש לזכור כי חברות הביטוח הן צד אינטרסנטי בהליך. מטבע הדברים, הן פועלות לצמצום היקף הפיצוי, ולעיתים אף מעלות טענות שמטרתן לשלול את תחולת החוק על המקרה. הסתמכות על גורם שאינו מייצג את הנפגע בלבד עלולה להוביל לקבלת החלטות שגויות.

אל תחכו עד שיהיה מאוחר מדי

ההבחנה בין תאונת דרכים לבין אירוע נזיקי "רגיל" אינה תמיד אינטואיטיבית, אך היא בעלת משמעות מכרעת. כפי שראינו, לא כל פגיעה הקשורה לרכב תזכה בפיצוי במסגרת חוק הפיצויים, והכול תלוי בשאלה כיצד הוגדר האירוע מבחינה משפטית.

במקרים רבים, ההבדל בין תביעה מוצלחת לבין דחייתה טמון כבר בצעדים הראשונים שלאחר האירוע. אופן תיאור המקרה, התיעוד הראשוני ובחירת המסלול המשפטי, כל אלה יכולים להשפיע באופן מהותי על התוצאה.

לכן, בכל מקרה של פגיעה הקשורה לרכב, מומלץ שלא להסתמך על תחושת בטן או על הנחות מוקדמות, אלא לפנות כבר בשלב מוקדם לייעוץ משפטי מקצועי. עורך דין הבקיא בדיני תאונות דרכים יוכל לבחון את נסיבות האירוע, להכווין למסלול הנכון ולמנוע טעויות שעלולות לעלות ביוקר בהמשך.

פנו אלינו ואנו נסייע בהבנת הזכויות וקבלת הפיצוי המקסימלי המגיע לכם על פי חוק.